בשנים האחרונות, בעיקר לאחר
החלטות וועדת בכר, התרחב מאד
כר פעולתם של סוכני הביטוח
בתחום הפיננסים.
יותר ויותר סוכנים וסוכנויות
פועלים בקרב לקוחותיהם במגמה
להעביר את קופות החיסכון שלהם
(למיניהן), מחברה מנהלת אחת
לשניה. היקף העסקאות מגיע
למאות מיליוני שקלים ובתוך
"ההמולה" הזו נשאלת לא אחת
השאלה, האם
ניתן לשלב במסגרת הפעילות הזו
גם פעילות של מכירת ביטוחי
פרט ובכללם ביטוחי סיעוד.
שאלה זהה נשאלה בעבר בהתייחס
לביטוחי המנהלים והתשובה
ברורה ואינה מורכבת.
אין זה סוד שטיפול באדם
סיעודי כרוך בהוצאות עתק
המגיעות מעל ל- 100,000 ₪
למטופל בביתו (ראה טבלא)
ולכדי
כ- 200,000 ₪ למי שנמצא במוסד
סיעודי טוב (ואף יותר מכך).
מאחר וחוקי המדינה אינם
מאפשרים סיוע מוסדי לבעלי
יכולת ממוצעת ומעלה, הרי הנטל
כולו או רובו מוטל על המשפחה
(הורים וילדים). אם נכפול זאת
בשנות חיים ממוצעות של אדם
סיעודי, שמתארכות ככל שהרפואה
והשרותים מתקדמים, נגיע
להוצאות שדי בהן כדי לחסל את
רכושו וחסכונותיו של אדם
(ומשפחתו).
לכן, על מנת להבטיח המשכיות
של ביטוחי מנהלים, אנו מצרפים
לפוליסות שתי הגנות:
א. ביטוח חיים למקרה מוות
שתכליתו להחליף את ההכנסה
והחסכון שהיו צפויים אלמלא
הארוע.
ב. ביטוח אובדן כושר עבודה
שתכליתו לתת למשפחה מקור
פרנסה שוטף ושחרור מתשלום
פרמיה על מנת שהחסכון
ימשיך להצבר עד למועד
הפרישה.
כאשר אנו מטפלים בהעברת קופות
גמל, אנו לא מעמידים לרשות
החוסך כל הגנה שהיא. מה שנצבר
ישאר וחסכון נוסף לא ייצבר.
מאחר והטיפול הסיעודי משמעו
הוצאה כספית נוספת
הנופלת על המשפחה, כלומר
ההכנסות הרגילות משועבדות
ממילא להמשך ניהול חיי
המשפחה, נשאלת השאלה מהו
המקור ממנו יוצא הכסף הנדרש
עבור הטיפול הסיעודי. התשובה:
מהמקורות הקיימים דהיינו "שבירתם"
של ביטוחי המנהלים והחסכונות
למיניהם. אלה יאזלו מהר מאד
והשאלה "מה הלאה...? " תהיה
משמעותית. אמירה זו נכונה גם
אם נביא בחשבון שלחלק גדול
מתושבי ישראל יש ביטוח סיעודי
קבוצתי במסגרת קופות החולים
שהרי מגבלותיהן של הקופות
ברורות: סכום נמוך שמכסה חלק
קטן מהצורך ותקופת תשלום קצרה
3 או 5 שנים בלבד (מה הלאה?).
בחלק מהקופות יש השתתפות
עצמית גבוהה אם רוצים לממש את
הזכויות ועוד מכשלות מסוגים
אלה.
מכל זווית שנתבונן בבעיה, אין
ספק שהמקור החיצוני היחידי
שיש בו כדי לשמור על נכסים
קיימים ועתידיים – הוא הביטוח
הסיעודי הנמכר על ידי סוכני
הביטוח.
מיהו הסוכן המתאים? – כל אחד
!!
סוגית הרשיון הנדרש לצורך
מכירת ביטוחי בריאות וסיעוד
הוחלטה זה מכבר על ידי המפקח
על הביטוח שהתיר את מכירת
במוצרים הללו לסוכני ביטוח
בעלי רשיון ובלבד וסיימו
הכשרה קצרה בת 60 שעות (ניתן
לעבור אותה ב"מכללת עדיף").
מדובר הן בסוכני "אלמנטר" והן
בסוכני "חיים". עד כה היה
ברור שסוכני "חיים" הם
האמורים לשווק את המוצר
הסיעודי. לדעתי המוצר מתאים
וחיוני מאד להיות בסל המכירות
גם של סוכני האלמנטר בדיוק
מהסיבות אותן מניתי לגבי
הצורך בשמירת חסכונות ונכסים
של לקוחותיהם:
מהי דירה אותה ביטחנו עבור
הלקוח - אם לא נכס שימכר
במקרה של צורך בהוצאה לצורך
סיעוד. מהו עסק שהלקוח בנה
ואנו ביטחנו אותו, אם לא נכס
שימכר במקרה הצורך במקום
שישאר ברשות המשפחה. מהי
מכונית אותה ביטחנו....?
וכו'.
אכן, סוכן ביטוח הרואה את
תפקידו כמגן נכסיו וכספו של
לקוחו, חובה שיציע לכל אחד
מלקוחותיו את ההגנה הסיעודית.
אמנם הנושא דורש לימוד עקב
מורכבותו, כיון שמעבר ללימוד
הפורמאלי לצורך הרישוי יש
צורך בלימוד סביבת הבעיה
ודרכי הפתרון – אך אין סיבה
מספקת שתמנע מהסוכנים להצטרף
למעגל מוכרני הסיעוד. לצערנו
רוב סוכני האלמנטר אינם
בתחום. שגיאתם פוגעת הן
בלקוחותיהם והן בפרנסתם הם.
להלן טבלא המרכזת את ההוצאות
החודשיות בגין טיפול סיעודי
ביתי על בסיס חוקי המדינה
ופסיקות בתי המשפט:
