במחצית השנייה של שנת 2009 עומדת קופ"ח
לאומית לצאת עם תוכנית ביטוח סיעודי
משופרת לעמיתיה. התוכנית נרכשה בחברת "כלל
בריאות" ובכך משלימה מהלך משופר של
"מכבי" ו"מאוחדת". הצפי הוא שבמהלך
החודשים הבאים גם ה"כללית" תשפר את הביטוח
הסיעודי שלה ובכך כל קופות החולים תעמדנה
לעמיתיהן ביטוח סיעודי קבוצתי סביר.
כידוע חוק בריאות ממלכתי מ- 1985 לא הטיל
את האחריות לטיפול הסיעודי על קופות
החולים והשאיר זאת לאחריות המשפחה תוך
סיוע לאוכלוסיה החלשה באמצעות חוק הסיעוד
המופעל על ידי הביטוח הלאומי וחוק התקציב
המעמיד לרשות משרד הבריאות אפשרות לסייע
לאשפוזם במוסד סיעודי של מעוטי היכולת
("קוד").
היום כמחצית מתושבי מדינת ישראל (מעל 4
מיליון) נמצאים תחת הכנפיים של ביטוחים
קבוצתיים פרטיים שנרכשו עבורם על ידי
הקופות לפי הפרוט הבא:
"כללית" כ- 1,950,000 איש.
"מכבי" כ- 1,350,000 איש.
"לאומית" כ- 600,000 איש.
"מאוחדת" כ- 200,000 איש.
עפ"י תפיסת המפקח על הביטוח, בהעדר חוק
סיעוד ממלכתי, הכיסוי שבמסגרות אלה אמור
להיות הכיסוי הביטוחי המרכזי של אזרחי
מדינת ישראל.
טיפול באדם סיעודי בביתו עם מטפל צמוד
המתגורר עימו עולה בממוצע כ- 10,000 ₪
בחודש (120,000 ₪ בשנה),
אלה הזכאים לסיוע של הביטוח הלאומי יזכו
להשתתפות של כ- 1,700 ₪ בחודש, לכל היותר.
אשפוז במוסד סיעודי ברמה טובה עולה כ-
13,000 עד 15,000 ₪ בחודש (ואפשר גם עד
25,000 ₪ במקומות יוקרתיים) דהיינו בין
150,000 ₪ ל- 225,000 ₪ בשנה.
בימים אלה עם הקמת "הסתדרות לעובדים
הזרים" אשר אחד מיעדיו הוא שמירה על
זכויותיהם, צפוי שהאכיפה של תנאי העסקתם
(שכר ונלווים) תהיה הדוקה יותר והחוקים
החדשים הנכנסים לתוקף שתכליתם להעביר כמה
שיותר מטפלים מהידיים של הזרים לידיים
ישראליות – רק ייקרו את השרות וכמובן את
הצורך בכסף.
הבעיה הכספית הנובעת מהמצב סיעודי מחריפה
ככל שחולפות השנים בהסתמך על העובדה
שתוחלת החיים הכללית מתארכת (יותר אנשים
סיעודיים) וגם תוחלת החיים של האנשים
הסיעודיים מתארכת. לא עוד ניתן לדבר על
תוחלת חיים של שנתיים שלוש אלא על 5 שנים
ומעלה. פגשתי רבים שעברו כבר את העשר שנים
במצב סיעודי בעיקר את אלה הלוקים בדמנסיה,
שלא לדבר על הצעירים הנקלעים למצב סיעודי
וברוב המקרים, כתוצאה מסיבות שאינן מקצרות
חיים.
מול נתונים אלה כדאי שנתבונן בפתרון
המסופק על ידי קופות החולים למי מהעמיתים
שהצטרף לביטוחים אלה.
ראשית, בל נשכח שמדובר על ביטוח קבוצתי
אשר אינו מבטיח שייכון לעד. ביטוח זה
יכול להתבטל בתום תקופת ההסכם (5-3 שנים)
ואו להשתנות (מחיר , סכום ביטוח וכו').
בנוסף, אם נתבונן בטבלת ההשוואה של קופות
החולים שבאתר "אופק זהב" (נכון ליום כתיבת
המאמר) המפרטת את הביטוחים הנמצאים על
המדף של קופות החולים נבחין בשלושה נתונים
מדאיגים:
א. סכומי הביטוח אינם מספיקים למלא את
הצורך והנטל הכספי הנוסף על המשפחה יהיה
גדול.
ב. תקופת הזמן בה המבוטח יהיה זכאי לקבל
את הכסף קצרה (כללית – 36 חודש, מכבי 60
חודש מאוחדת 36 חודש ואח"כ רק 60% ל-24
חודש נוספים ולאומית 60 חודש – אמור
להשתפר למסלול לכל החיים בקרוב).
ג. ב"כללית" וב"מכבי" יש השתתפות עצמית
גבוהה (ב"מכבי זהב" – פחות – ההפרש שבין
תקרת ההוצאה לתקרת ההחזר.
גם לאחר השיפור הצפוי ב"לאומית" ומאוחר
יותר ב"כללית" (טרם הוצגו בטבלא כיון שטרם
פורסמו) המשמעות הנובעת מנתונים אלה היא
שהנטל הכספי שייפול על המשפחה יהיה גדול
הן בהיקף הכספי והן בטווח הזמן בו ייאלצו
לשלם. עובדות אלה אינן מותירות ספק
שהפתרון בו נסתמך בעיקר על הביטוח הקבוצתי
של קופות חולים, הינו פתרון דחוק . כדי
שאזרחי המדינה יוכלו לסיים את חייהם בכבוד
גם אם ייקלעו למצב סיעודי, יש צורך בחקיקת
חוק סיעוד ממלכתי בסיסי שיהיה שווה לכל
נפש - אין זה כך היום, ובנוסף (או
לחילופין) לאפשר לאזרחי המדינה לרכוש
ביטוח סיעודי פרטי במחיר סביר – וגם זה לא
כך היום.
*
הכותב
הוא מומחה ומרצה להגנה סיעודית;
אבי רייטן clu,
.
חזרה לראש העמוד
