הצעת החוק:

בימים אלה התבשרנו שוב על הצעת חוק שתכליתה: האשפוז הסיעודי יוטל על קופות החולים במסגרת חוק בריאות ממלכתי. הצעות חוק מסוג זו הונחו על שולחן הכנסת מספר פעמים אך עד כה טרם זכו להתיחסות רצינית של בית המחוקקים בעיקר נוכח העובדה כי הפעלת החוק כרוכה בהגדלת מס הבריאות דהיינו הגדלת נטל המיסים – וכידוע יש נטיה להקטנת מיסים ולא הגדלתם. בבסיסה הצעת החוק באה להקל על שכבות הביניים בישראל (החלשים מסודרים והעשירים לא חייבים להסתייע).

עם זאת מן הראוי שנבחן מהן המשמעויות של חוק כזה, אם וכאשר יחוקק. אף לא אחד ממעלי ההצעות טרח לפרט כיצד יופעל החוק אך בפועל החוק אמור להחליף את השיטה הקיימת בה משרד הבריאות הוא הגורם המסייע באשפוז סיעודי ולכן מן הדין שנתבונן בשיטה הנוכחית .

כיום, האשפוז הסיעודי מוטל על כתפי המשפחה ואלה שהם חסרי יכולת יכולים לקבל סיוע של המדינה באמצעות חוק התקציב המאפשר למדינה/משרד הבריאות לסבסד את האשפוז (מתן "קוד"). על מנת שאזרח יהיה זכאי לקבל את הסיוע עליו לעמוד במספר תנאים:

1. שהוכח שהוא במצב רפואי, סיעודי וסוציאלי, המחייב אשפוז, שהרי אם יש ביכולתו להיות בביתו הוא יופנה לביטוח הלאומי לקבלת סיוע של מטפל.
    

2. קיומה של יתרה תקציבית המאפשרת את המימון הכספי על ידי המדינה. כבר חווינו בעבר מצב של "נגמר התקציב – נא להמתין שתתפנה מיטה". לרשות משרד הבריאות תקציב של כ- 1.5 מיליארד שקל המאפשרים לו לסבסד כ- 13,000 מיטות מתוך מעל 25,000 מיטות הקיימות בישראל. מתוך תקציב זה משרד האוצר מקציב 75% ואת השאר צריך  משרד הבריאות לגבות מהציבור כפי שיפורט להלן.
    

3. חלה חובת מימון על המשפחה ולכן על המבקש בן/בת הזוג וילדיו הבגירים להגיש הצהרת הון מפורטת בעקבותיה יחליט משרד הבריאות כמה לחייב כל אחד מהמשתתפים במימון, אפשרי עד כדי 100% משוויו של ה"קוד". יצויין שאם בני המשפחה יסרבו להתחייב לשלם את שיוטל עליהם, משרד הבריאות לא יסייע . בכל מקרה משרד הבריאות אמור לממש את הרכוש, הנכסים והחסכונות של המבקש לצורך גבית ההוצאה הכרוכה באשפוז – אם מיידית במידה ואפשר ואם כאשר החולה ילך לעולמו. פסקי דין מצביעים על כך שלא ניתן להתחמק מהשתתפות  המשפחה.
    

4. בהעדר תקציב מספיק, את העדיפויות יקבע משרד הבריאות.

התוצאה של התהליך היא שהמבקש יקבל שובר ("קוד") בו משרד הבריאות מתחייב לשלם למוסד הסיעודי סכום שלא יעלה על כ- 9,500 ₪ לחודש עבור מיטה בחדר זוגי. שתי בעיות נובעות מהמצב הקיים:

1. חלק מהמוסדות בישראל הגובים עבור מיטה סכומים העולים על 13,000 ₪ (ויש שמגיעים לכדי 16,500 ₪), נמצאים  מחוץ להסדר שהרי אין להם כוונה להפסיד ובכך רוב האוכלוסיה הנשענת על משרד הבריאות לא תוכל להגיע למוסדות אלה. מה יהיה גורלם של המוסדות הפרטיים הללו?
    

2. משרד הבריאות, בהוראת משרד האוצר, מתחיל במהלך של ביטול ההסכמים הקיימים עם מוסדות הסיעוד ולהחליפם במכרז הדורש, כבסיס, קביעת מחירים נמוכים מאלה הנהוגים היום. מוסד שלא יעמוד בתנאי המכרז לא יהיה רשאי לקבל מאושפזים באמצעות המדינה. המשמעות היא שיש סיכוי שרמת השרות תרד בחלק מהמוסדות, מוסדות יוקרתיים המקצים כיום מספר מיטות לטובת משרד האוצר יצאו מההסדר וחולים שנמצאים במוסדות שלא יהיו בהסדר יאלצו להחליף מיקום (בעיות של מרחקים גדולים מהמשפחה, הסתגלות חדשה למקום לאנשים ולצוות וכו').

כעת להצעת החוק:

• בהנחה שאת משרד הבריאות יחליפו קופות החולים מה ישתנה?
   

• האם החוק החדש יגרום לכך שהשיטה תישאר אך במקום לעבור דרך מטחנת משרד הבריאות נעבור דרך זו של קופות החולים? אם כן – מה התועלת?
   

• האם תהיה הקלה על שכבות הביניים, אלה שהיום מתקשות לשלם באופן פרטי אך גם ממשרד הבריאות הן מקבלות סיוע  צנוע כיון שממילא נגבית מהם ההשתתפות במימון?

לסיכום:

חוק תכליתי צריך שיפעל כדלקמן:

1. גורם מוסמך – נניח קופת החולים, יחליט שאכן יש הצדקה באשפוז אם מטעמים רפואיים ואם מטעמים סוציאליים.
    

2. לאזרח שנמצא זכאי יועמד תקציב שיאפשר אשפוזו במוסד סביר (עלות כ- 10,000 ₪) אך תינתן למשפחה האפשרות  לבחור את המוסד המתאים לה מבחינת המיקום ורמת השרות תוך שהמשפחה תממן את ההפרש הנדרש.

בשנת 2007 הועבר הטיפול על האשפוז הפסיכיאטרי לקופות החולים (דוגמת הרצון לעשות כך לגבי האשפוז הסיעודי).

למרות שמדובר בנושא קל יותר לביצוע ולעיכול – השנה שחלפה לא הוכיחה שקופות החולים יכולות לעכל את הנושא.

עם זאת, חוק מהסוג אותו אני מציע יעודד הן את תעשיית הביטוח הפרטי והן את תעשיית מוסדות הסיעוד הנאבקים היום על יכולתם לשרוד נוכח דרישות האוצר להורדת מחירים – כל זאת לתועלת הציבור.