האומנם מהפכת סיעוד בישראל?

פורסם ב"עדיף ביטוח" 15/1/2009

משרד האוצר רוצה לעודד כוח אדם ישראלי בטיפול הסיעודי * אולם בפועל  אין די ישראלים שיסכימו להתגורר בביתו של קשיש במחיר של שכר מינימום * לא על הרצון לבדו יחיה הקשיש   בימים אלה התבשרנו על ניסיון נוסף של משרד האוצר לפגוע באוכלוסיות החלשות והפעם בכל הקשור להעסקת עובד סיעודי זר. כידוע, כיום ניתן לקבל סיוע בהעסקת עובד סיעודי על-ידי הביטוח הלאומי בשלוש דרכים המותנות ברמת המצב הסיעודי וברמת ההכנסה של המבקש. ברמה הנמוכה ניתן לקבל סיוע של מטפל בשיעור של תשע שעות ו- 45 דקות בשבוע, דהיינו כשעתיים ביום במשך חמישה ימים בשבוע. הזכאים לסיוע זה מטופלים על-ידי מטפלת ישראלית המגיעה כל יום לשעתיים בלבד. בשתי הרמות הגבוהות והקשות יותר ניתן לקבל סיוע של 16 או 18 שעות בשבוע. בדרך כלל, מדובר בקשישים המתגוררים לבדם וזקוקים לאדם צמוד במשך רוב שעות היממה לסיפוק צורכיהם היומיים השוטפים. כל מי שעומד ברמה זו זכאי להעסיק עובד ישראלי או זר. בכל מקרה, הסיוע של הביטוח הלאומי מכסה חלק קטן מההוצאה. בחלק מהמקרים, בהם יש צורך בעזרה יומית מלאה, מסתייעות המשפחות במטפל תוך שהן משלימות לו את השכר עבור שהייתו. במרבית המקרים, המטפלים הם עובדים זרים, זאת בהיעדר מטפלים ישראליים במספר הנדרש שיסכימו לשהות כל היום בבית המטופל ולזנוח את משפחתם. הרי לא מדובר בשלוש שעות ביום אלא בלמעלה מ- 12 שעות. הנה, במגמה לעודד את שילובו של כוח אדם ישראלי, משרד האוצר מתכוון לקבוע כי כל מטופל שיעסיק עובד ישראלי יקבל תוספת של חמש שעות בשבוע. זוהי מגמה מבורכת. עם זאת, כבר מתוכנן השלב השני, לפיו יוחמרו הקריטריונים להעסקת עובד זר והיתר העסקה יינתן רק למטופל ברמה הגבוהה, ובלבד שמצבו מחייב השגחה של 24 שעות ביממה. הכוונה היא למקרים הקשים מבין אלה הזכאים ל- 18 שעות מהביטוח הלאומי, כלומר רק מי שממש מרותק למיטה או לכיסא גלגלים ואינו מסוגל לבצע מאומה בכוחות עצמו. קבוצה זו אינה מהווה את רוב האוכלוסייה הסיעודית. מה יהיה מצבן של המשפחות אחרות? מבחינת המטופל אין בכך כל שינוי בהנחה כי יקבל את מלוא ההשגחה הנדרשת, אך בפועל ההחלטה המתגבשת במשרד האוצר תשאיר אלפי קשישים סיעודיים ללא כל עזרה כיוון שאין די עובדים ישראליים שיסכימו להתגורר בבית המטופל או לשהות בו החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הערב המאוחרות וכל זאת במחיר שכר מינימום המשולם היום. אולם, מה זה יועיל אם לא יימצא המטפל? בחישוב שערך משרד האוצר, נקבע כי משמעות ההחלטה היא תוספת תקציבית שבין 150 ל- 180 מיליון שקלים בשנה. להערכתי, המשמעות תהיה חיסכון של מיליוני שקלים בשנה ולא תוספת, בהיעדר היכולת לנצל את התקציב. מהלך זה עומד בסתירה לחוק שנקבע רק לפני שנה, לפיו כל קשיש שהגיע לגיל 90 זכאי לקבל היתר להעסקת עובד זר על חשבונו המלא, גם אם אינו סיעודי. כיצד יופעל חוק זה? אין ספק כי הטיפול של המדינה בסוגיה כואבת זו רק מחזק את הצורך של הציבור להתנתק מעטיניה המתרוקנים ולחפש פתרונות אישיים לפני שיהיה מאוחר מדי.   * הכותב הוא מומחה ומרצה להגנה סיעודית;     אבי רייטן clu, .       חזרה לראש העמוד