להלן
קטע משיחה אותה ניהלתי לאחרונה עם מנהל
צעיר שאמר לי:
"לקחתי יועץ מקצועי שבנה עבורי את התוכנית
הפנסיונית הטובה ביותר האפשרית. היה כדאי
לי מאד להשקיע את הכסף כיון שבכך הגנתי על
משפחתי ועלי מכל צרה העלולה ליפול עלי.
בהגיעי לגיל גמלה, תעמוד לרשותי פנסיה
טובה לכל ימי חיי. במקרה מוות מוקדם יותר,
הביטוח כולל סכום ביטוח גבוה למקרה מוות
שיבטיח את עתידה של משפחתי ובמקרה של
אובדן כושר העבודה, גם אקבל פיצוי כספי
חודשי גבוה וגם הקצבה תמשיך להצבר לזכותי
– הגנתי על הפנסיה שלי ועל משפחתי במקרה
אסון - הכל סגור !!!".
שאלתי אותו:
" כיצד עומדות התוכניות הללו להתממש אם
תקלע למצב של אובדן יכולת התפקוד (מצב
סיעודי) ?".
לאחר שהות קצרה אמר לי:
"הרי יש לי ביטוח אובדן כושר עבודה..."
הסברתי לו שביטוח אבדן כושר עבודה נועד
למלא את חסרונה של ההכנסה שממילא נדרשת
לצורכי הקיום של המשפחה ואילו המצב
הסיעודי משמעו הגדלת ההוצאה באלפי שקלים
כל חודש ובל נשכח שביטוח אבדן כושר עבודה
מסתיים בגיל 65 / 67 ומה הלאה?
במאמר קצר זה ברצוני להציג בפני הקורא את
הקשר ההכרחי שבין הביטוח הפנסיוני ובין
הביטוח הסיעודי.
העובדות בנוגע לבעיה הכספית הנובעת ממצב
סיעודי, ידועות:
א. עלות חודשית גבוהה ביותר בין 8,000 ₪
ל- 10,000 ₪ לטיפול סיעודי מלא בבית ובין
12,500 ₪
ל- 16,000 ₪ לטיפול סיעודי במוסד שברמה
נאותה, דהיינו הוצאה כספית נטו של 100,000
–
190,000 ₪ בכל שנה נכפול במספר שנים נגיע
כמעט למיליון ₪ הוצאה (ולעיתים יותר מכך).
ב. חוק הבריאות הממלכתי אינו חל על
הנושא הסיעודי בעוד החוק הפלילי וחוק דיני
מזונות מטילים
את האחריות על המשפחה. המשמעות – ההוצאה
הכספית רובה או כולה נופלת על המשפחה
שתאלץ להתפרק מנכסיה וחסכונותיה.
ג. המוסד לביטוח לאומי במסגרת חוק הסיעוד
ומשרד הבריאות, כמעט ואינם מסייעים אלא רק
ובעיקר לאוכלוסיות החלשות. משרד הבריאות
מתקשה לעמוד בנטל התקציבי וזה מספר שנים
שאינו חורג מהיקף הנע בין 12,000 ל-13,500
אישורי אשפוז סיעודי (במצטבר) בלבד, וגם
זאת
לאחר שנוטלים מהמשפחה את שניתן ליטול
כהשתתפות עצמית – שאר האוכלוסייה הנזקקת
משלמת מכיסה.
ד. הביטוח הקבוצתי הן של קופות החולים והן
של הארגונים למיניהם רופף ומלא חולשות שלא
כאן
המקום לעמוד עליהם.
נוסיף
לכך את העובדה המצערת שאנשים צעירים
נקלעים למצב סיעודי כתוצאה ממחלות ותאונות
שרובן אינן מקצרות חיים, כך שהצורך הכספי
שלהם גדול במיוחד.
הביטוח הפנסיוני, אכן פותר את הבעיה
הנובעת מחוסר הכנסה הן בהווה (אובדן כושר
עבודה או מוות), והן בעתיד (פנסיה), אך כל
המערכת הזו אינה נותנת מענה להוצאה
הכספית הנוספת הנופלת על המשפחה במצב
סיעודי. מהיכן תמציא המשפחה את הסכום
החודשי הנוסף הנופל עליה? כאמור, ביטוח
אבדן כושר עבודה מספק למשפחה את צרכיה
השוטפים אך לא את הנוספים! היה והמצב
הסיעודי יתרחש לאחר היציאה לגמלאות, האם
הגמלא תספיק לצרכים? ומה יהיה על בני
המשפחה הנוספים הסמוכים לשולחן באותו
מועד. ממה הם יתקיימו?
הנה כי כן כל המערכת הפנסיונית שבנינו
ועליה הסתמכנו תקרוס בהתקיים המצב
הסיעודי.
אמנם הפרמיה עבור ביטוח סיעודי אינה מוכרת
כהוצאה למעביד או לעובד, אך לא ניתן
להתעלם מהבעיה. המעגל של ההגנה הפנסיונית
לא יהיה סגור ללא ביטוח סיעודי. עם זאת לא
מומלץ להוסיף את הביטוח הסיעודי בתוך
הפוליסה של הביטוח הפנסיוני אלא בפוליסה
נפרדת שאינה קשורה לביטוחים האחרים.
בהעדר פתרון בהיבט המיסוי, אין מנוס
מהשקעה כספית פרטית. אדם צעיר הרוכש
ביטוח סיעודי יכול לעשות זאת בשתי דרכים.
הראשונה ביטוח סיעודי עם פרמיה משתנה שהיא
זולה אך טומנת בחובה בעיות לגבי המשך
קיומה מעבר לגיל 65 מועד בו הופכת לפוליסה
במסלול של פרמיה קבועה שהיא גבוהה מאד
בגיל זה, והשניה והמומלצת, ביטוח סיעודי
בפרמיה קבועה שהיא נוחה יותר בגיל צעיר
ובעיקר שצוברת ערכי סילוק שיאפשרו ביטוח
חינם בגיל מבוגר.
מסקנה: כל מי שרצונו להבטיח את הפנסיה –
חובה עליו לדאוג במקביל לביטוח סיעודי.
*
הכותב
הוא מומחה ומרצה להגנה סיעודית.
אבי רייטן clu,
.
חזרה לראש העמוד
